השבוע, לאחר דיון ממושך, קיבלתי החלטה בבית משפט למשפחה ולפיה הילדים יישארו במשמורת האב עם הסדרי ראייה לאם.
מאחר ואני מייצג את האב יש שיאמרו שניצחתי בתיק.
נכון האב ( הלקוח שלי ) מרוצה מאוד מהתוצאה והאמת שגם אני אבל אני נשאר עם הרבה עצבות בלב על נסיבות המקרה מאחר וטרם שמעתם את הנסיבות ומבלי לציין כל פרט מזהה אפילו לא ברמז.
מדובר על אם עם בעיות נפשיות המטופלת בכדורים כאשר בשנה האחרונה התווספה בעיה מצד האם והיא התמכרותה לאלכוהול. שילוב "מנצח".
מה זה קשור למשמורת הילדים אצל האב ?
לפני שאסביר מה זה קשור בין מצבה של האם למשמורת הילדים אצל האב, אשתף אתכם כי יותר כאב לי לראות את עורכי הדין של האישה ש"נלחמו" בבית המשפט וטענו ( למרות שהצגתי להם ולבית המשפט תמונות על מצבה של האם בהיותה שיכורה ומסמכים רפואיים על בעיות נפשיות והתמכרות האם לאלכוהול ) כי האישה לא מכורה לאלכוהול וכי אין לה בעיות נפשיות ושהיא מטפלת בילדים מצוין וכי יש להורות על משמורת הילדים אצל האם.
מה כבר אין לנו עורכי הדין גבולות בין הרצון לנצח בתיק לבין ידיעת העובדות ודאגה אמתית לטובת הילדים ? גם כאשר העובדות ברורות ומדברות בעד עצמן מה היא טובת הילדים במקרה דנא ?
אם עורכי הדין של האם היו נלחמים באותו להט ועוצמה שהיא תשקם את עצמה בטיפול בגמילה מאלכוהול כפי שנלחמו ל "נצח" בתיק אני בטוח שהילדים היו זוכים להיות עם אימם מהר יותר מכל דרך אחרת של התנצחויות בבתי משפט בהליכים משפטיים.
למרות שעורכי הדין של האישה ניסו להציג את האב באופן שלילי על מנת שהאם "תזכה" במשמורת הילדים, הצלחתי לשכנע את בית המשפט כי טובת הילדים להיות במשמורת האב מאחר ומדובר באב אחראי ונורמטיבי ביותר ובנוסף למידע הנ"ל שהובא בפני בית המשפט בדבר מצבה של האישה.
איך כל האמור לעיל זה קשור לילדים ?
ברור כי האם בהיותה שיכורה מתנהגת באופן לא ראוי בלשון המעטה , היא זרוקה בבית עם בקבוקים של אלכוהול לידה, הילדים לא מטופלים על ידה , הילדים נשארים ללא השגחת מבוגר (מדובר בקטינים ממש), היא מקללת את האב בהיותה שיכורה (לאחר מכן כשהיא מתפקחת היא מכחישה שקיללה וביזתה האב ליד הילדים – היא באמת לא זוכרת כלום), הסירים עם האוכל שוהים על הגז בזמן שהיא שותה ומאבדת שפיות ו/או הכרה והילדים שוהים עם סירים על הגז ללא השגחה, הילדים לא יכולים לזכות כי אמם תשב איתם ותשוחח איתם מאחר והיא בורחת מהמציאות אל השתייה, הילדים בפחד מתמיד מה יוליד הרגע הבא בנוכחות האם, הילדים מצויים בחרדת נטישה, כי ביום בהיר האם פשוט נטשה הילדים והאב ועברה להתגורר בגפה בדירה אחרת.
הניצחון האמתי שלי הוא הידיעה ו/או הנחמה כי יש עוגן אחד במשפחה הוא האב כאשר הילדים מטופלים טוב אצל האב למרות שהוא קורס תחת הנטל לגדל הילדים לבדו תוך שהוא נלחם במקום עבודתו על הבאת פרנסה הביתה ולהיות סביב הילדים 24 שעות ביממה על כלל הקשיים ו/או האתגרים הכרוכים בגידול הילדים.
אציין עוד לסיום לשבחו של האב כי בבית המשפט האב , הלקוח שלי לא אמר ולו מילה אחת רעה על אשתו וגם אני בדרכו של מרשי לא דיברתי בגנות האישה אלא בגנות מעשיה בלבד. ציינו רק את מצבה הנוכחי שלא מאפשר לה להיות ההורה המשמורן על הילדים.
אז מה אתם אומרים "ניצחתי" ?
כותב המאמר הנו שרון פרץ עו”ד ונוטריון ומגשר מוסמך, עוסק בדיני משפחה צוואות וירושות ומתעסק בתחום זה כ 20 שנים.
אין במאמר דלעיל כדי להוות תחליף לייצוג ו/או קבלת ייעוץ מעו”ד המתמחה בדיני משפחה
טרם נקיטת הליך משפטי.
